top of page
צילום
זהויות,
סידרת צילומים, 90*70 ס"מ כ"א
666
סידרת צילומים, גודל משתנה.
666a
666c
666b
666d
אחרון הבתים,
סידרה בת 5 צילומים, 21*30 ס"מ כ"א.
המסדרון, (3) מתוך אחרון הבתים, צילום, 21X30 ס"מ
סדרה זו צולמה בבית האבות בו שהתה אימי, זוהרה אזולאי ז"ל. ביתה האחרון . מקום בו התנגשו קצוות; הדר ועושר מול שתיקה וריקנות; חשכה מול זהר מבטיח, המבליח בקצה המסדרון ומיד נעלם.. קרא עוד
צילומים מתוך הסדרה מופיעים בספר 'נשים וזקנה - מגדר וגילנות בראי האמנות בישראל' של ד"ר טל דקל (דקל, 2020, 122). כך מתארת ד"ר דקל את הצילומים:
"[...] נדין בר נוי מצלמת מסדרונות כמעט נטושים שאין בהם מהומת עשיה. זו צורה של סטייה, של נשים זקנות שאינן יצרניות עוד, ולכן הן צריכות להיות מסולקות מן המרחב הציבורי הכללי, מועלמות אל יחידות הטרוטופיות סגורות משלהן. [...]" (דקל. 2020, 123)
נגיעות פוקסיה, (5) מתוך אחרון הבתים, צילום, 21X30 ס"מ
ללא כותר, (2) מתוך אחרון הבתים, צילום, 21X30 ס"מ
ללא כותר, (4) מתוך אחרון הבתים, צילום, 21X30 ס"מ
ללא כותר, (1) מתוך אחרון הבתים, צילום, 21X30 ס"מ
חדוות הידיים החופשיות
סידרה צילומים, גודל משתנה.
צילום מתוך הסדרה שולב בספרה של ד"ר טל דקל: 'נשים וזקנה - מגדר וגילנות בראי האמנות בישראל'(דקל, 2020, 126). בצילומים מקופלת אחת החוויות הקשות שתאורה, וצוטט בספרה של ד"ר דקל: קרא עוד
"[...] בסדרה של חמישה תצלומים מתארת האמנית נדין בר נוי את חווייתה האישית בנוגע לנוהג האכזרי והבעייתי של קשירת זקנים במוסדות סעודיים [...] כך הסבירה האמנית את הרקע ליצירת הסדרה שצולמה בבית האבות: אחד המראות הקשים עבורי היה למצוא את אמא עם ידיים "ארוזות" הידיים של אמא נחבשו בצורת אגרוף, בתחבושת אלסטית מהודקת לחלוטין, בטענה שעם ידיה החופשיות היא תשלוף את צינורית ההזנה מגופה. תחנוניי ובקשותיי בעניין נפלו על אוזניים ערלות, והוזהרתי שפתיחת החבישה תהיה על אחריותי המלאה. הדבר הראשון שעשיתי בכל פעם שהגעתי לאמא היה לשחרר את אגרופיה מתחבושות שהידקו בחוזקה את אצבעותיה, חרשו בהן שקעים והטביעו בהן מרקמי תחבושת, שלא נעלמו מהלך שעות" (דקל. 2020, 125-127).
bottom of page